בכל פעם שאנחנו נמצאים בסיטואציה מלחיצה, המוח שלנו מפעיל "מנגנון הישרדות" מתוחכם, המנגנון הזה מכבה ברגע את כל המערכות שאינן חיוניות ליצירת תגובה מיידית, ומפריש הורמונים (כמו אדרנלין וקורטיזול ) שמגבירים את קצב הלב והנשימה, מחדדים את החושים ומעבירים את השליטה כולה למערכת העצבים. המנגנון הזה ידוע כתגובת "הילחם או ברח" (fight or flight) – הוא יעיל מאוד במצבים של סכנת חיים מיידית אבל יש לו מחיר – כיבוי של מערכות המוח ומעבר השליטה מהמודע לתת-מודע מובילים לחשיבה מעורפלת, איטית ומבולבלת.

אז הבנו שתגובת "הילחם או ברח" היא תגובה פיזיולוגית טבעית של הגוף לאירועים מלחיצים, מפחידים או מסוכנים.

המנגנון ידוע ומוכר בשלושת המצבים שלו, Fight, Flight, Freez,  תגובה נוספת ופחות מוכרת למנגנון- תגובת הריצוי. המנגנון אבולוציוני, אוטומטי ומהיר יותר מכל מחשבה שלנו.

המנגנון שנמצא במערכת העצבים הסימפתטית הוא בעצם תבנית של שינויים קוגנטיביים, גופניים והתנהגותיים, שמכין אותנו להתמודד פיזית עם איום, סכנות ולחצים.

המנגנון עתיק ימים ואבולוציה, היה יעיל מאוד בתקופת האדם הקדמון, שם הינו צריכים להתמודד עם סכנות חיים אמיתיות כמו מפגש עם נמר, חיות טורפות וצייד האוכל שלנו. אבל היום, בתקופה המודרנית שאנחנו חיים המנגנון מופעל בלחצי היומיום (לחצים מנטליים, כלכלים, חברתיים וכו') וגורם לנו להרגיש ולהגיב כאילו אנחנו מתמודדים מול נמר.

כשהמוח שלנו מפרש אנשים או סיטואציות כמאיימות עלינו, מופעלת המערכת הסימפתטית ומופרשים מיידית הורמונים שמכניסים את הגוף לפעולת "הילחם וברח", מעבר לשינויים הקוגניטיביים והפיזיולוגים המתרחשים בגופנו, אנחנו נגיב באחת מההתנהגויות שיש למנגנון להציע.

להילחם : להתמודד עם האיום הנתפס באגרסיביות, תקיפת מקור הסכנה.

לרוב התנהגות שתעלה במקומות שאנחנו מרגישים נוח ובטוח.

לדוגמא: מצב שבו אני מרים את הטון, צועק, לא שולט על המילים ועל תנועות הגוף שלי, אחרי שהסיטואציה מסתיימת אני לא רוצה לעמוד מאחורי ההתנהגות והמילים שלי.

לברוח: לברוח/ להימנע מהאיום.

ההתנהגות הזו היא חמקמקה מהסיבה שאנחנו "מתרצים" אותה בעצלנות או דחיינות.

לדוגמא: בדיקת חשבון הבנק, יזום שיחת העלת שכר מול הבוס, מפגש חברתי ועוד…

לקפוא : אין אפשרות לזוז או לפעול נגד איום.

התנהגות מתסכלת שאינה ברורה מדוע "שתקנו ולא הגבנו בסיטואציה".

יכולה להופיע בסיטואציות מול אנשי סמכות, אנשים שנתפסים בעינינו כמאיימים או שאנחנו נמצאים תחת ביקורת שקשה לנו ואנחנו לא מגיבים ורק אחרי שהסיטואציה מסתיימת (האיום חולף) אנחנו משחזרים את הדברים ופתאום יש לנו הרבה אפשרויות שבהם יכולנו להגיב, אנחנו מתוסכלים מכך שלא הסברנו או הבענו את עצמנו.

ריצוי : פעולה מיידית בניסיון לרצות ולהימנע מעימות.

בולטת בדרך כלל אצל אנשים שגדלו במשפחות או חוו מצבים מתעללים והתקווה היחידה להישרדות תהיה כנראה הסכמה ועזרה.

עם הזמן, אפשר לזהות את ההתנהגות על ידי הבנה שללא קשר למידת היחס הגרוע של אדם אליך, אתה דואג יותר לשמח אותו מאשר לדאוג לעצמך.

שוב, שאנחנו מרגישים מאוימים, המוח והגוף מגיבים במהירות לסכנה. המטרה של התגובה- "קפיצה אל תוך הקרב", בריחה ממנו, קפיאה או ריצוי, היא להפחית, לסיים או להתחמק מהסכנה ולחזור למצב של רוגע וביטחון.

מה אפשר לעשות?

על ידי הבנה של דפוס המנגנון שלי ניתן לטפל ולעבוד על חשיפה ולימוד אסטרטגיות חדשות להתמודדות עם  הסיטואציות השונות מול התגובה הטבעית של המנגנון.

ללמד את עצמנו להרפות ולהירגע קריטי לתחושת הביטחון והמסוגלות שלנו להתמודד ולבחור בעצמנו את התגובה לסיטואציה.